בן איש חי (ש”א פרשת בשלח ה”א-ג’): קודם

הנני עונה כאחת על שתי השאלות האחרונות, ואקוה

אחד מארבעים ושמונה קנינים שהתורה נקנית בהם הוא "המכיר את מקומו". בעל ה"שם משמואל" זצ"ל לומד את חשיבות קנין זה מהדגלים שהיו לעם ישראל במדבר, והפרידו בין מחנה למחנה כדי שכל אחד יכיר את מקומו ואת שבטו

כבר צווח בכרוכיא על זה הגאון החסיד ר'

הרב כלי יקר לניידו על התנ"ך פירש שהוא

1. בשבתכם בצאתכם- מלרע. ברכוני (ולמנהגנו ברכונו, עיין

פירוש : מלאכי עליון [שהוא ] מלך מלכי

 המתכון לשלווה בעידן המחשבים והפלאפונים | אם ישאלך

כל דבר צריך לעשות בדעת נכונה ולכלכל דבריו

חז"ל אמרו שדוד הרג את היצר הרע שלו,

ידועים דברי הגר"א: מי שיודע לא אומר, ומי

כל יהודי, כאשר מקיים מצוה, הוא בורא לו מלאך העומד לימינו בכל צרה ככתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", וכל מלאך נברא בהתאם לכח המצוה ושלמותה. כמה שאדם זוכה לתקן יותר באותה מצוה, זוכה למלאך שלם ומושלם יותר.

1. המלאכים ביקרו את אברהם כי הוא חיפש

1-2) המנהג הזה מקורו אצל האשכנזים, ויסודתו בהררי

הדברים נכונים, מי שבקי בש"ס יודע שזה דרכו

אכן דברי הריטב”א תמוהים מאוד לכאורה. אח”כ ראיתי

קושיא נכונה. וע’ ביד מלאכי כלל של”ח שהביא

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.